מסגד אל-ג׳רינה:

המסגד נבנה בתקופת השלטון העות׳מאני בסוף המאה ה-18. שמו של המסגד היה ״א-נצר״ פירושו  ״מסגד הניצחון״ וזאת לכבוד ניצחונו של האדמירל חסן פאשה אל-ג׳זאירלי על דאהר אל עומר באוגוסט 1775.

שמו של המסגד הפך ל- ״אל-ג׳רינה״ בשל קרבתו לשוק הפתוח שהכיכר שלפניו נקראה ״ג׳רינה (״הגורן״).

​​עד מלחמת העצמאות המסגד היה המסגד הראשי של ערביי חיפה. עד 1948 המסגד כלל צריח קטן ממנו קרא המואזין לתפילה. צריח זה נהרס ב 1948.

המסגד מורכב ממספר מבנים הבנויים סביב חצר פנימית גדולה ומרוצפת. בחלק הצפוני נמצא אולם התפילה כאשר המיחראב [גומחה בקיר המסגד המצביעה על הקיבלה (כיוון הפונה אל העיר מכה אל אבן הכעבה שאליה חייב המוסלמי לפנות בעת התפילה)] פונה לכיוון מזרח.

בתקופה העות׳מאנית ובתקופת המנדט הבריטי הרחבה של המסגד שימשה מרכז החיים המסחריים והציבוריים של תושבי חיפה הערבים המוסלמים כאשר סביב המסגד היו חנויות רבות. בין המסגד לכיכר חמרה עבר רחוב השוק שהיה הרחוב הראשי של העיר העתיקה.

בסוף המאה ה-19 נבנה מגדל השעון. המגדל נבנה על פי הוראתו של הסולטאן עבד אל-חמיד. מדיניותו באותם ימים היה להקים מגדלי שעון בערים שונות ברחבי האימפריה העות׳מאנית לציון חצי יובל לכהונתו. בארץ ישראל נבנו שבעה מגדלים. בחיפה, המגדל נבנה על ידי מוסטפא פאשה אל-ח׳ליל ראש העיר הרביעי של חיפה.

שביל הכניסה למסגד עובר דרך הקומה הראשונה של המגדל. מעל שער הכניסה הוצב לוח עם הכתובת:

״חג לרגל שעברו חמש שנים אחרי עשרים שנה. החלה השנה המאושרת שביטויה הנאמן יחי הסולטאן עבד אל-חמיד״. ליד הכתובת חקוקה השנה 1316 (1898/9).

​

מבנה מגדל השעון:

מרובע בעל שש קומות. מעל הקומה הששית קיימת כיפה מבטון כאשר מעליה עמוד עם סמל חצי סהר.

בקומה העליונה מרפסת ברזל המקיפה את כל הבנין.

בקומה השנייה והרביעית חלונות עגולים. בחלונות של הקומה הרביעית קיים השעון.

​

הסאריה:

​במקום בו נמצא בנין הטיל עמד פעם בניין הסאריה, בניין זה שימש כמרכז השלטון. בבנין זה ישבו נציגי הסולטאן ונושאי המשרות מטעם דאהר אל עומר לרבות פקידי מכס. הבנין היה סמוך לים והמזח של חיפה שהגיע עד אליו. 

עם בניית הנמל על ידי הבריטים בשנים 1928 עד 1933 הבניין היה סמוך לרחוב הנמל ולרחוב העצמאות.

הסאריה נהרסה ב - 1969 ובמקומו הוקם גן ציבורי.