השינוי הפוליטי מדיני בעקבות הכיבוש המצרי:

1831 - כיבוש חיפה על ידי הצבא המצרי. הצבא היה מורכב מכמה מאות חיילים כאשר בראש עמד איבראהים פחה, בנו של מוחמד עלי, שליט מצרים.

​

הכיבוש המצרי הביא להתפתחות מהירה של חיפה במאה ה - 19.

​

מוחמד עלי היה חייל אלבני,

השתתף בהגנה על מצרים מפני פלישת נפוליון, עלה בסולם הדרגות עד ש ב 1805 מונה על ידי הסולטאן לפחת מצרים.

1811 - 1818 צבאותיו הביסו בהוראת השער העליון את המורדים הוהאבים בחצי האי ערב. ניצחון זה החזיר את מכה ומדינה תחת השלטון העות׳מאני.

1824 - 1827, נשלח על ידי הסולטאן מחמוד השני לדכא את המרד היווני. מוחמד עלי דיכא את המרד אך לבסוף הצי המצרי והתורכי הושמד על ידי הצי הבריטי - צרפתי.

בעקבות האבדות וההוצאות הרבות החליט מוחמד עלי, באמתלה של ריב עם עבדאללה, פחת עכו, לכבוש את סוריה על ידי בנו איבראהים. חיפה נכבשה תוך זמן קצר על ידי היחידה בת שש מאות חיילים בהנהגתו של אבראהים, בהמשך, בפרק זמן קצר כבש גם את כל ארץ ישראל חוץ מעכו.  עכו נכבשה ב - 27 במאי 1832 לאחר שבעה חודשי מצור וזאת לאחר כניעת עבדאללה.

​

השפעת הכיבוש על חיפה, תשע שנות שלטון מצרי:

• המטה הכללי של אבראהים ישב בחיפה.

• אלפי חיילים ישבו בחיפה כאשר חלקם השתתפו במצור על עכו.

• בחיפה הוקם בסיס אספקה ראשי לכל הצבא.

• במענה של חיפה רוכז הצי המצרי אשר השתתף בהפגזת עכו מן הים.

• בחיפה הוקמו שני בתי חולים צבאיים לפצועים קשה ולפצועים קל.

• בעקבות המצאות המטה הכללי בחיפה, ביצורי חיפה שופצו ושופרו ותותחים הוצבו מחדש בבורג׳ ולאורך החומה.

• בעקבות ההרס הרב בעכו סוכנים קונסולאריים המיצגים את המדינות האירופאיות החלו להתיישב בחיפה, ביניהן אנגליה, צרפת, אוסטריה.

• לאחר כיבוש חיפה ב-1832 כל הסחר עבר לחיפה, עליה גדולה ביצוא התבואה והכותנה.

• המצרים השליטו בחיפה בטחון רב, אפילו גם לקראת סוף שליטתם.

• היה שיפור ניכר במצבה של האוכלוסיה הלא מוסלמית הן בחיפה והן בארץ.

• אבראהים נתן במתנה את מעון הקיץ של עבדאללה ב-1834 לכרמליטים. בנוסף, אפשר לנזירים הכרמליטים לבנות את המנזר החדש אשר הפך למוסד חשוב ובעל השפעה עד למלחמת העולם הראשונה. בנוסף, העניק להם אבראהים הקלות במיסים והקלות נוספות. התמיכה של איבראהים הביאה לעליה תלולה של הנוצרים בחיפה.

• הקהילה היהודית, 1839, משה מונטיפיורי מגיע לחיפה לביקור בבית הכנסת המקומי. באותו הזמן התגוררו בחיפה כ-150 יהודים, רובם יוצאי מרוקו, התישבו בחיפה בעקבות זה שספינתם נטרפה ליד ראש הכרמל. לאחר זמן עברו ליפו, שם הניחו את היסודות היהודיים לישובה היהודי המתחדש. כעבור כ-15 שנה התגוררו בעיר כ-100 יהודים.

​

סיום הכיבוש המצרי:

בעקבות מאמצי הבריטים למנוע את ההשפעה הרוסית בעקבות חולשת העות׳מאנים, החליטו אנגליה רוסיה אוסטריה ופרוסיה להציע למוחמד עלי תחת ההצעה של הסולטאן את פחוות מצרים ואחווה עכו ובתנאי שיוותר על כיבושיו.  מוחמד עלי דחה את ההצעה.

בעקבות הסירוב, אוניות ״הצי המאוחד״ בעיקר הבריטי הפגיזו את הרי החוף של סוריה וישראל וכבשו אותן זו אחר זו. 

ב-16 בספטמבר 1840 נחתו כוחות בריטיים ותורכיים על חוף חיפה, השמידו את כל הציוד הצבאי שלא יכלו לקחת.

18 בספטמבר יחידה נוספת עלתה על החוף והניסה את האויב מן הבורג׳. מבצר הבורג׳ נפגע קשה ויצא מכלל שימוש כולל חמשת תותחיו.

​

3 בנובמבר 1840, נכנעה גם עכו לצי המאוחד שבפיקוד בריטי. בעקבות התבוסה המצרית בעכו מוחמד עלי פקד על בנו להוציא את כל הצבא המצרי מסוריה ומארץ ישראל.

​

המצב לאחר הכיבוש המצרי:

חוק הולאיאת (הפלכים) של 1864 - חיפה שייכת לואלי דמשק.

1888 - חיפה הפכה להיות תחת ואלית ביירות.

בראש הואליד עמד ואלי אשר היה כפוף למשרד הפנים בקושטא. הואלי היה ממונה על מספר מחוזות (סנג׳אק) וביניהם עכו. את סנג׳אק  עכו ניהל פקיד תורכי בעל תואר ״מתצרף״ אשר היה אחראי על ראשי הערים שבמחוזו שביניהם היתה גם חיפה. חיפה היתה כפופה ל״מתצרף״ עד מלחמת העולם הראשונה.

מבנה ההיררכי הזה יצר התנוונות מצד הפקידות התורכית שהביע בסופו של דבר לרמות גבוהות של שוחד על מנת לעורר את הפקידים לעשייה.