ד׳האר אל עומר:

בדואי בן למשפחת זידאן אשר בסוף המאה ה 17 השבט היגר מ - ערב לאזור הגליל התחתון.​​​​​

במהלך השנים 1710 עד 1750 דהר אל עומאר השתלט על כל ארץ הגליל שהייתה שייכת לפלך צידון.

בתחילת דרכו היה גובה מיסים מהכפרים בגליל. את עבודת הגביה חכר מפחת צידון.

1730 הפחה מינה אותו למושל טבריה אותה הפך לבירתו הראשונה.

לאחר טבריה דהר השתלט על נצרת שהייתה בשליטת מחוז שכם שהיה תחת שליטתו של פלך דמשק. דאהר אשר תחת הנהגתו היה צבא גדול, הביס את את אנשי שכם בניסיונם להכניע את דאהר.

1738, לאחר תבוסת אנשי שכם פחה דמשק החליט להילחם בדאהר וצבאו אך בסופו של דבר כשל בניסיונו לאחר שנאלץ להפסיק את המצור ששם עליו בטבריה.

דאהר המשיך להשתלט על השטחים בעמק יזרעאל וצפת. פחת צידון ניסה שוב להילחם במאהר אך בסוף חלה ומת בדרכו לטבריה.

לאחר מותו של סלימאן פחת דמשק, דאהר העביר את בירתו מטבריה לעכו. בתחילה פחת צידון סרב להחכיר למאהר את העיר אבל הסוף שנות ה - 40 או 1750 פחת צידון אישר רשמית את סיפוח והחכרת העיר בידי מאהר. מאהר תיקן את חומת העיר וביצר אותה.

בסביבות 1752 - 1753 דאהר סיפח גם את חיפה (חיפה העתיקה) שהייתה בשליטת פחת דמשק. 

חיפה העתיקה נחשבה באותם זמנים כ״עיירה עלובה״, ללא בתים ומים. מיקומה הגיאוגרפי היה חשוף להתקפות מן הים שיכלו להסתיים בכיבוש העיר. מהצד היבשתי לא נית היה להגן עליה וזאת בעקבות המישור הרחב שהיה פתוח לכל עבר.

חשיבותה של חיפה בעיני דאהר היה בזכות המפרץ ששירת אוניות המיועדות לעכו. אותם אוניות לא יכלו לעגון בעכו בגלל נמלה הסתום שהיה מלא עפר, אבנים ואשפת דורות. 

דאהר הבין כי עליו להעביר את חיפה למקום יותר בטוח. הוא העביר את חיפה כשניים שלושה קילומטרים דרומית מזרחית לחיפה העתיקה. המעגן החדש היה מוגן על ידי הכרמל מפני רוחות וסערות, החוף לא היה מישור רחב אלא רק 860 מטר שהפרידו בין החוף להר הכרמל.

1761 דהר ציווה על חייליו להרוס את חיפה העתיקה. דאהר הניח את הבסיס לעיר החדשה.

בעיר החדשה דאהר הקים חומה ועל מדרון ההר בנה מבצר נוסף להגנת העיר. בנוסף, הקים בית מכס באבני הבינינים של חיפה העתיקה.

חיפה החדשה נקראה ׳אל-ג׳דידה׳.

מבנה החומה:

צורתה היתה סוג של מלבן.

אורכה היה 630 מטר.

לאורך הים 230 מטר, ממול 160 מטר, שתי השוקיים היו בנות 120 מטר כל אחת.

כל השטח המוקף חומה הכיל כ 20,000 מטרים מרובעים.

עובי החומה היה כ - 75 סנטימטר.

גובה החומה כ - 4.5 מטר.

לחיזוק ההגנה נבנו על ארבע צלעות החומה כמה מגדלים מרובעים בהם הוצבו תותחים.

בחומה היו שני שערים אשר אותם סגרו עם רדת החשיכה. השער המזרחי נקרא ״שער עכו״, ומולו השער המערבי.

הדרך בין שני השערים אשר חצתה את העיר לאורכה היתה קטע בדרך המלך עכו-יפו.

השליטה על דרך המלך העניקה ביטחון מהצד הדרומי של העיר.

​

המצודה:

מבצר בן שתי קומות שבסיסו דמוי מלבן. המבצר עמד בקצהו התחתון של גן הזיכרון מול בית העירייה.

המבצר נקרא ״בורג׳ אל-סלאם״ או ״אל-בורג׳״.

המבצר השקיף על חיפה החדשה ונועד להגן עליה. היה מצויין בתותחים. תותחים אלו הועברו לעכו ערב כיבושה של חיפה בידי צבא נאפוליון.

​

תקופת שלטונו של דאהר סיפק סדר וביטחון לתושבים ואפשר להגדיל את הרובע המבוצר במספר התושבים באופן משמעותי מידי שנה בשנה. זרים שהגיעו לשטחו של דאהר לא היו נתונים להתקפות שוד ורצח כבתקופות שלפניו.

​

סכסוכים בין הסוחרים הזרים לחברות הביטוח:

בעקבות שגשוגה של עכו ושגשוגה של חיפה, נוצרו מריבות רבות בין הסוחרים הזרים בעכו לבין חברות הביטוח באירופה אשר סירבו להכיר בתחולת הביטוח על סחורות שנועדו לעכו ונפרקו בחיפה או להיפך. ב - 1766 נקבע נוהג בו בחודשי הקיץ הסחורה תיפרק בעכו ובחודשי החורף בחיפה. מעבר המטענים בין עכו לחיפה נעשתה במעבורות קטנות בים. בתחילת המאה ה-19 הפריקה נעשתה רק בחיפה.

​

יחסו הטוב לנוצרים:

יחסו הטוב של דאהר ללא מוסלמים השפיע מאוד על בני הקהילה הנוצרית בחיפה. בתקופת שלטונו נבנו שתי כנסיות. אפשר להקים מנזר חדש לכרמליטים על ראש הכרמל.

​

1775 סוף דרכו של דאהר:

1760 עלי ביי אל כבאביר, ידידו הטוב של דאהר, מונה לשליט מצרים.

1768 - 1774, מלחמת רוסיה תורכיה

1769, הסולטאן דורש מעלי ביי לגייס 12,000 איש על מנת לסייע במלחמה העות׳מאנית רוסית. עלי ביי גייס את הכוח הנדרש. הסולטאן מחשש למרידה כנגדו נתן הוראה לרצוח את עלי ביי. לעלי ביי נודע על הכוונה לרוצחו וכתגובה הכריז על עצמאות מצרים. דאהר סייע לעלי ביי בכך שעצר את הכוחות שנשלחו מדמשק על מנת לדכא את המרד שהוביל עלי ביי.

1771 עלי ביי שלח כוח של 30,000 חייל לכבוש את דמשק בניהולו של עבד א-דהב.

עבד א-דהב כרת ברית עם השלטון העות׳מאני וחזר עם חייליו למצרים. עלי ביי נמלט לעכו שם קיבל הגנה מדאהר.

בעכו פעלה הברית בין דאהר, עלי ביי והאימפריה הרוסית.  ספינה רוסית שעגנה בעכו סיפקה לדאהר ועלי את האספקה הנדרשת ובנוסף הרוסים הביאו תגבורת של 3,000 חיילים.

עלי ביי, דאהר והכוח הרוסי כבשו את יפו, עזה ואזור צידון.

1773 עלי ביי חזר למצרים שם הובס ומת על ידי כוחותיו של א-דאהב. כוחותיו של א-דאהב אשר מנו 60,000 חיילים עלו ממצרים וכבשו את יפו, חיפה והגיעו עד עכו. בעקבות מוות פתאומי של א-דהב הכוחות המצריים שבו למצרים.

1774 המלחמה בין רוסיה לאימפריה העות׳מאנית הסתיימה.

1775 לאחר שמספר חייליו מרדו בו בעת תקיפת כוח ימי עות׳מאני במפרץ חיפה יצא דאהר מעכו עם נשותיו. במהלך היציאה נורה על ידי קבוצת חיילים אשר כרתו את ראשו. ראשו נתלה בחזית ארמון הסולטאן בקונסטנטינופול למען ייראו וייראו.

יש סברה שאומרת שדאהר נקבר ליד חוף הים מצפון לחומת עכו.

את דאהר החליף אחמד שאשא אל ג׳זאת שמונה כמושל עכו.

​