כיכר פאריס או כיכר חמרה, כפי שנקראה בתקופת השלטון העות׳מאני היתה על שם משפחה ערבית מכובדת. לעומת זאת תושבי העיר שקראו לכיכר ׳כיכר אל חאנטיר׳ , כיכר הכירכרות, מהסיבה שמימנה יצאו כירכרות לכל רחבי הארץ.

מיקום הכיכר היה בין השער המערבי של העיר העתיקה (הקסבה) לבין המרכז המסחרי הישן שמחוץ לחומות העיר. 

בשנת 1959 שונה שמה של הכיר לכיכר פאריס וזאת לכבוד הצרפתים שבנו את הכרמלית ואף תרמו לכיכר מזרקת מים פריזאית. 

בסוף המאה ה - 19 ותחילת המאה ה - 20 הכיכר היתה מקום כינוס וחנייה ל״חאנטורות״ (כירכרות) אשר סיפקו את כל צרכיה התחבורתיים של חיפה והסביבה. מספר ה״חאנטורות״ נעמד באותה תקופה על כ 30 כרכרות. הכיכר שימשה כ״תחנה מרכזית״ אשר בקרבתה היה השוק, בתי קפה ובתי מלון.

צמוד לכיכר היה גן אשר שימש כריאה ירוקה לכל התושבים אשר גרו בסמוך.

ב 1926, תחת שלטון המנדט הבריטי,  החליטה העירייה להסיר את הגן העירוני בכיכר בעקבות ריבוי ה״חנטורות״ הצמודות לגן.

 

​​ראשית התחבורה הציבורית בחיפה החלה עם הגעת הטמפלרים לחיפה, השירות הבין עירוני שהם הקימו התבסס על עגלות אמריקניות אשר הורכבו במושבת הטמפלרים מחלפים שיובאו מארה״ב.

השירות הבינעירוני הראשון שהוקם היה הסעות מחיפה לעכו וחזרה על שפת הים.

בתחילת המאה ה - 20 החלו התושבים הערבים לרכוש את הכירכרות ועד מהרה החזקה על הסעת נוסעים עברה לידי העגלונים הערביים אשר התרכזו בכיכר חמרה.

​

עם כיבוש העיר חיפה על ידי הבריטים בשנת 1918 חיפה הפכה לבירת המחוז הבריטי הצפוני אשר חייב קשר תחבורה מוטורי לביירות, דמשק, יפו, תל אביב וירושלים. בחיפה נפתח עידן התחבורה הציבורית המנועית.

​​​​​​