המאמר מתייחס לעלייתה ונפילתה של האימפריה העות׳מאנית ברמה כללית.
מטרת המאמר היא לספק נקודות ציון, תאריכים ומושגים הקשורים לאמפריה העות׳מאנית, מהמאה ה - 14. צורך בסיסי להבנת האתרים בארץ.
התרשים הבא מציג את הכיבושים והנסיגות של האמפריה העות׳תמאנית מהמאה ה 13 ועד היום.

נקודות ציון ומושגים:
העמים הטורקים, המאה ה-10:
בסוף המאה ה - 7 הערבים כובשים את מרכז אסיה.
במהלך המאה ה-10 עמים (שבטים) טורקים, טורקמנים, החלו להגר מטורקמניסטן לכיוון מערב אסיה.
הטורקמנים החלו להתאסלם לאחר שנחשפו לאיסלאם, שפרח באותן שנים.
הסלג׳וקים, המאה ה-11:
שבט הסלג׳וק, אחד משבטי הטורקמנים החזקים, הקים את האימפריה הסלג׳וקית. בשנת 1040.
הסלג׳קים ניצחו את האימפריה הביזנטית בקרב מלאגירט ובכך גרמו לתחילת ההידרדרות של הביזאנטים.
הסלג׳וקים השתלטו על רוב אנטוליה (חצי האי בחלקה המערבי של טורקיה ). היו שייכים לשבטי האוע׳וזי קיניק שהתאסלמו במהלך המאה ה-10.
בעקבות מרידה של בעלי אחוזות חזקים התמוטטה האימפריה בשנת 1157.
הסולטנות (נסיכות) הסלג׳וקית של רום:
הסולטנות הסלג׳וקית טורקית התקיימה משנת 1077 עד 1307. אזור שליטתה היתה אסיה הקטנה. שקיעתה החלה משנת 1243 כאשר צבאה הובס על ידי המונגולים בקרב קסדה. רום הפכה להיות משועבדת למונגולים.
משנת 1246 הסולטאנות התפצלה לשלושה יורשים.
שנת 1256, המונגולים הביסו שוב את הסלג׳וקים בקרב ליד אקסראי בקפקודיה, כל אנטוליה עברה לשליטה מונגולית מלאה.
פירוק הסולטנות הסלג׳וקית רום - הנסיכויות הביילקיות באנטוליה:
משנת 1256 הסולטנות התפרקה לכעשרים נסיכויות נפרדות (הנסיכויות כונו ״בייליק״), בכל ראש נסיכות עמד ביי (נסיך, תואר אצולה טורקי).
1277 הממלוכים הביסו את המונגולים. הנסיכויות הביילקיות תחת רום המשיכו להתקיים במשך 30 שנה.
אחת מהנסיכויות היתה נסיכות אוסמנאואולו.

נסיכות אוסמנאואולו (Osmanoğlu - "בני עות'מאן") - אוסמן גאזי
נסיכות זו עמדה חזיתית מול הביזאנטים, הגיע להישגים צבאיים רבים שאחד מהם הוא השליטה על דרך המסחר בין קוניה לקונסטנטינופול.
שנת 1299 היא השנה שבה הכריז עות׳מאן הראשון בן ה 42 על עצמאות נסיכותו שבירתה בורסה. את ניהול הנסיכות קיבל בשנת 1281 בגיל 24, לאחר מות אביו.
נסיכות אוסמנאואולו נקראה על שמו של עות׳מאן הראשון (Osman Gazi).

אורחאן גאזי 1359 - 1323
בנו של עות׳מאן הראשון. בתקופתו התמקד בכיבוש צפון מערב אנטוליה, כבש איזורים בעלי חשיבות רבה אשר עליהם נבנתה האימפריה בהמשך :
- צידו המזרחי של הבוספורס, מים מרמרה לים השחור.
- מעבר הדרדנלים על שני צדדיו (מהים האגאי לים מרמרה), שער כניסה לאירופה.
- כל השטח לכיוון אנקרה.
מוראד הראשון 1389 - 1362
בנו של אורחאן גאזי, כבש את אדריאנופול ושינה את שמה של העיר לאדירנה.
הרחיב את הממלכה העות׳מאנית בדרום מזרח אירופה, צפון סרביה, בולגריה וחלק מהאיזור הביזנטי.
מוראד הראשון חילק את השטח העות׳מאני לשתי מחוזות:
- מחוז אנטוליה, אסיה הקטנה.
- מחוז רומליה, הבלקן.
מוראד הראשון נרצח בשנת 1389 במהלך הלחימה מול צבא סרביה.
ביאזיד הראשון 1402 - 1389
ביזאד הראשון (בנו של מוראד) עלה לשלטון לאחר מות אביו.
המשיך את כיבושיו והרחבת שלטונו בבולגריה, יוון, אלבניה, בוסניה ואנטוליה הדרומית. נחל כישלון חרוץ בניסיון כיבוש קונסטנטינופול בעקבות תבוסתו לתימורלנק בחזית המזרחית, אנקרה.
ביאזיד נשבה ב 20 ביולי 1420 ומת בכלא באקשהיר בשנת 1403.
תקופת ״אינטרגנום״, תקופה בין שני ממשלים
תקופה בה לא היה סולטאן עות׳מאני בפועל.
באסיה הקטנה צמחה מערכת פוליטית אשר נשלטה מול ארבעה גורמים:
- הגורם העות׳מאני.
- הגורם התורכו - מונגולי מוסלמי, המונהג על ידי תימור לנק.
- אירופה המזרחית, הגורם האירופאי.
- הגורם הביזנטי.
לאחר מותו של ביאזיד הראשון, נסיכי אנאטוליה הפכו לוואסאלים מונגולים תוך שאיפה להשיג את השליטה על הנסיכויות שהעות׳מאנים נטלו מהם. בצד האירפואי ביזנטי כל הפעילויות הופסקו מתוך התפיסה כי הסכנה העות׳מאנית כבר לא קיימת.
תימור לנק מינה את שלושת בניו של ביאזיד הראשון למושלי מחוזות ובכך הפכם לבעלי חוב אישי כלפיו.
תימור לנק ניפטר בשנת 1405.
מהמט (מוחמד) הראשון 1421 - 1413
לאחר מאבק ירושה בין שלושת בניו של ביאזיד הראשון, מהמט הראשון הקים מחדש את המדינה העות׳מאנית, הוציא להורג את שני אחיו על מנת למנוע מאבקי ירושה בהמשך שילטונו.
חידש את החלום האימפריאלי על ידי איחוד הנסיכויות תחת שלטון בית עות׳מאן.
הגורמים המובילים לרעיון האימפריאלי היו:
- בעלי התימארים
- חיל הינצ׳רים, נתינים נוצרים של הממלכה העות׳מאנית, הנאמנים באופן ישיר לסולטאן בעיתות שלום או מלחמה.
בתקופת שלטונו דאג מהמט הראשון לשמור על שקט בכל שלושת הגזרות:
- במזרח, בנו של תימורלנק.
- קונסטנטינופול, הביזנטים.
- במערב, אירופה הנוצרית, חשש ממסעות הצלב הנוצריות.
מהמט תמך בהעברת נקודות השליטה בשלטונו לידי טורקים בכך שהדיח נוצרים רבים מתפקידם.
כבש את איזמיר ולאכיה וסיפח את נסיכויות קרמנאואולו

מוראד השני 1451 - 1421
במהלך תקופתו דאג שכל האיזורים סביב קונסטנטינופול יהיו בידיים עות׳מאניות.
ביסס את שילטונו בבלקן, במערב אנטוליה, כבש את סלוניקי בצפון יוון שהיתה בשליטה ונציאנית. בשנת 1448 הביס את ההונגרים בקרב השני בקוסובו.

מחמת השני 1451 - 1481 1446 - 1444:
אחד ממנהיגי הצבא הגדולים שהיו באימפריה העות׳מאנית. היה בנו הרביעי של מוראד השני.
המלוכה הראשונה 1446 - 1444:
בהיותו בן 12 החליט אביו לפרוש מכס המלוכה ומינה אותו כקיסר במקומו תחת הנחייתו ח׳ליל פאשה אשר גרם לו לכך שפעמיים יודח מהקיסרות.
במהלך כהונתו נאלץ להתמודד עם ארבעה משברים קשים:
- הונגריה
- האפיפיור
- האימפריה הביזנטית
- ונציה
ב 1444 הצלבנים חצו את הדנובה, הטילו מצור על ורנה, מוראד השני נאלץ לחזור מהפרישה בבורסה על מנת להנהיג את הצבא. מוראד השני ניצח במערכה ובכך שם קץ למשברים.
במאי 1446 מוראד השני נאלץ לחזור בעקבות הוואזירים זגנוס ושיח׳בין שהחלו להסית את הסולטאן לקחת על עצמם את כיבוש קונסטנטינופול.
מחמד השני נשלח פעם נוספת למניסה יחד עם הוואזירים זגנוס ושיח׳בין שמונו המורים שלו.
המלוכה השניה 1451 - 1481:
מחמת השני עלה בפעם השניה על כס המלכות בפברואר 1451 בעקבות מות אביו. מטרתו העיקרית היתה לכבוש את קונסטנטינופול. פעל בכמה מישורים על מנת להשיג את מטרותיו:
חתם חוזי שלום עם ונציה והונגריה.
חיזק את השליטה בבוספורס על ידי בניית המצודה של בוגזקסן.
בנה צי של 31 גליאות.
שימוש בתותחים לשבירת המצור, יצר תותח חדש בעל קליבר גדול.
קונסטנטינופול נכבשה ב 29 למאי 1453, ובכך סיים את קיומה של האימפריה הביזנטית.
עם סיום הכיבוש הפך את איה סופיה למסגד.
מחמת השני פעל נמרצות לשיקום העיר על מנת להפוך אותה לבירה של אימפריה עולמית:
- דאג לחזרתם של היוונים ושל הגנואים מגאלאטה על מנת להחזיר את הרובע המסחרי.
- איכלס את העיר מחדש במוסלמים ונוצרים על ידי כך שגירש אותם מאנטוליה והבלקן.
- שיחזר את הפטריארכיה היוונית והאורטודוקסית.
- מינה רב גדול יהודי.
- מינה פטריארך ארמני.
עודד את הווזרים להקים מוסדות מוסלמיים ומתקנים מסחריים.
בשנת 1478 היו בקונסטנטינופול 16,324 משקי בית ו - 3,927 חנויות.
חמישים שנה לאחר מכן קונסטנטינופול היתה העיר הגדולה ביותר בעולם.
מהפיכה חוקתית:
מחמת השני קודד לראשונה את החוק הפלילי.
פיתח לראשונה את החוקה.
פיתוח המחשבה החופשית:
- לאחר כיבוש קונסטנטינופול דאג להביא הומניסטים איטלקיים וחוקרים יווניים לחצרו.
- הקים שמונה מכללות של מדעי האיסלאם באימפריה.
- הרכיב את הסולאמה על מנת לדון בבעיות תיאולוגיות בנוכחותו.
- בשלטונו הגיעו המתמטיקה, האסטרונומיה והתיאולוגיה המוסלמית לרמתם הגבוהה ביותר בקרב העות׳מאנים.
- מחמת השני השאיר בעצמו דיוואן, אוסף שירים בסגנון מסורתי של הספרות העות׳מאנית הקלאסית.
מחמת נפטר ממחלה בשנת 1481 תוך כדי מאבק באנטוליה, 25 ק״מ מקונסטנטינופול. בן 48 היה במותו.
באיזיט השני 1512 - 1481:
באיזיט השני היה בנו הבכור של הסולטאן מחמת השני. התמודד עם אחיו סם על הירושה, סם נאלץ למצוא מקלט אצל אבירי סנט ג׳ון ברודוס שם נשאר שבוי עד יום מותו בשנת 1495.
באיזיט השני איחד את השילטון העות׳מאני בשלטון הבלקן, אנטוליה ומזרח הים התיכון.
על מנת לייצב את שלטונו נקט בכמה פעולות:
- החזיר את הנכסים המוסלמים המוקדשים למטרות דתיות וצדקה לידי חוקרי הדת האיסלמיים.
באיזיט השני היה מוסלמי אדוק כאשר הקפיד מאוד על קיום מצוות הקוראן והחוק האיסלאמי. בנה מסגדים, מכללות, בתי חולים וגשרים.
תמך מאוד במשפטנים, מלומדים ומשוררים.
- הפחית את ההשפעה הפרו - אירופאית שאביו עודד. אחד ממעשיו היה הסרת הציורים שאמנים איטלקים ביצעו מהארמון הקיסרי.
- סיים את השליטה על הרצגובינה בבלקן.
- חיזק את אחיזתם של העות׳מאנים לאורך הדרך היבשתית לחצי האי קרים.
- כבש מעוזים ונציאניים כאשר בסופו של מאבק נחתם הסכם שלום בו הוונציאנים ויתרו על מוראה ואלבניה.
- בתקופתו בנה מערך ארטלרי גדול וחזק, חיזק את הצי העות׳מאני בכך שבנה אוניות רבות בנמלים בים האגאי ובים האדריאטי.
(גירוש ספרד להתייחס)

סלים הראשון 1520 - 1512:
בתקופתו העלה את האימפריה העות׳מאנית להנהגת העולם המוסלמי.
הרחיב את האימפריה לסוריה, פלסטין, מצרים והג׳אז.
עלה לשלטון לאחר סכסוכים קשים בין אחיו לאביהם. חיסל את כל הטוענים לכתר והשאיר רק את בנו כיורשו, סולימאן.
בהיותו סוני הוא נלחם מול איסמאל׳י הראשון התומך בזרם השיאי, מייסד שושלת סאפוויד באיראן. הביס אותו בקרב צ׳לדיראן, 23 באוגוסט 1514, בצידו המזרחי של נהר הפרט.
24 באוגוסט 1516 הביס את שליטי הממלוכים בסוריה ומצרים.
22 בינואר 1517 הביס את שליטי הממלוכים של סוריה, מצרים ופלסטין והפך אותם לחלק מהשלטון העות׳מאני.
סלים הפך להיות מנהיג העולם האיסלמי בכך שהשריף של מכה שישב בקהיר העניק לסלים את המפתחות לעיר הגדולה.
סולימאן הראשון 1566 - 1520:
תקופת שלטונו של סולימאן הראשון מסמלת את תקופת תור הזהב של הפאר העות׳מאני. בתקופתו הפכה האימפריה העות׳מאנית לחלק אינטגרלי מהמערכת המדינית של אירופה.
עם מותו בשנת 1566 הפריסה הגיאוגרפית של האימפריה כללה את הארצות הבאות, בגבולות מדינות הלאום המודרניות הקיימות היום: הונגריה, יוגוסלביה, אלבניה, יוון, בולגריה, רומניה, אוקראינה וקרים, תורכיה, איראן, עיראק, סוריה, לבנון, ירדן, ישראל, ערב הסעודית, תימן, מצרים, לוב, תוניסיה ואלג׳יריה. בכל הפריסה היו בין 20 ל 30 מיליון תושבים.
מבנה מוסדות הממשל והשלטון
(מבנה אשר אפשר תקופת שלטון ארוכה על טריטוריות גדולות)

שיטת התימאר - הסולטאן העניק אדמות לקצינים מצטיינים אשר השתייכו למעמד ה״עסכרי״, השליטים.
תמורת האחוזות היה כל מפקד זכאי לעשות שימוש בחלק מיבול השדות שעיבדו הנשלטים אשר השתייכו למעמד ה״רעאיא״. את הנותר הוא העביר לאוצר המרכזי באיסטנבול.
בנוסף, נדרש הקצין לספק מספר חיילים מסויים, בעיקר פרשים (״ספאהי״), ביחס ישיר לגודל הכנסתו. הקצין, המפקד על התימאר, היה אחראי לאימון החיילים, לציוד הקרבי של החיילים, ולתקינות הנשק והתחמושת. עם קריאת הסולטאן, החיילים היו מתייצבים במקום שנקבע בפקודה ומשתתפים במלחמות ובמשימות עליהם נדרשו.
בתקופת סולימאן הגיע מספרם של הלוחמים ל 40,000.
עם כניסת כוחות עות׳מאנים לאיזור כיבוש, היו מבצעים את הפעולות הבאות:
משלחות סקר היו בודקות את היקף האוכלוסייה, גודל השטחים הניתנים לעיבוד, מספר הכפרים וההכנסות הצפויות.
הגשת הסקר לממשל, הסקר נקרא ״תחריר״ בערבית, או ״תהריר״ בטורקית. הפירוש של״תהריר״ הוא טאבו, רישום המקרקעין ונכסי דלא - ניידי הנערך בטאבו.
הכנת פנקסי רישום עבור הפרובינציה. הרישום נעשה בכתב ה״סיקאת״. כתב זה לא היה ניתן לפיענוח על ידי מי שאינו מומחה.
היו שני סוגי פנקסים:
- מפורט, הופיעו בו שמות ראשי בתי האב בתוך כל כפר, שיעור ההכנסות והחלוקה לתימארים.
- תמצית, נרשמו פרטים עיקריים והכנסות.
מוסדות האימפריה (עמוד 22)







סלים השני 1574 - 1566:
הסולטן האחד עשר של האימפריה העות׳מאנית.
בנו של סולימאן המפואר הראשון. סלים הגיע לכס המלוכה לאחר מאבק וסכסוכים עם אחיו.
הכינוי שהעניקו לו היה ״הצהוב״ ו״השיכור״.
בזמן שלטונו היה עסוק בחיי הוללות ומסיבות שיכר.
מי שהופקד על ניהול השלטון היה הווזיר הגדול (השר הראשי) והחתן שלו סוקולו מהמט פאשה.
בתקופת שלטונו העות׳מאנים חיזקו את שלטונם במולדביה ובוולאכיה, חיזקו את אחיזתם בים תיכון על ידי כיבוש קפריסין מידי הוונציאנים, וכבשו מחדש את תוניסיה.

מוראט השלישי 1574 - 1595:
הסולטאן השנים עשר של האימפריה העות׳מאנית.
היה סנג׳ק ביי של אקשהיר ולאחר מכן סנג׳ק ביי של סארוהן.
בהתאם לחוק העות׳מאני כל חמשת אחיו נרצחו וזאת על מנת למנוע מלחמות על כס המלכות.
בתקופת שלטונו העת׳מאנים נלחמו במספר חזיתות: פרס, הונגריה, ממלכת הבסבורג ובמגרב.
במהלך כהונתו היה מושפע מאוד מהנשים בארמון.
הווזיר הגדול מהמט סוקולו הוא שניהל את ענייני האמפריה עד שנרצח בשנת 1579.
1590 כבשו העות׳מאנים חלק גדול מפרס באזור גאורגיה, דאגסטן, אזרבייג׳ן ולוריסטן. האמפריה הגיע לשיא גודלה.
1593 מולדובה, לאכיה וטרנסילבניה עברו לאוסטריה.
בעקבות הגידול הדמוגרפי, מלחמות רבות, אינפלציה, מיסים כבדים החמירו את המצב הכלכלי באימפריה. האיכרים נאלצו לעזוב את אדמותיהם בעקבות המיסים הכבדים, בעקבות זאת מערכת התימאר נחלשה מאוד.
בעקבות החיול ללא הבחנה שנעשה נוצר איום על האוכלוסיות העירוניות והכפריות.
״תקופת סולטנות הנשים״











Comments