חלק ניכר מהטיול יעסוק בתקופה העות׳מאנית. לכן חשוב לי לתת בדקות הקרובות רקע כללי על מי היו העות׳מאנים ואיך הם ניהלו את האימפריה.

 

• נקודת ציון ראשונה מתיחסת לתחילת דרכה של האימפריה. האימפריה החלה את דרכה בשנת 1299 , שליט בשם עות׳מאן הראשון החל להרחיב את תחום שליטתו באנטוליה שנקראה אסיה הקטנה. אסיה הקטנה זה השטח של מזרח אסיה הגובל עם עירק וסוריה).

 

• נקודת ציון שניה היא שנת 1453, סולטאן בשם מהמט השני כובש את קונסטנטינופול מידי הביזנטיים (אני רק רוצה לציין כי האימפריה הביזנטית הייתה המשך ישיר של האימפריה הרומית) מנקודה זו בה מהמט השני כבש את קונסטנטינופול האימפריה העות׳מאנית הפכה להיות אימפריה גדולה ורבת עוצמה.

 

• נקודת ציון שלישית וחשובה הן השנים 1514, 1516, 1517.

       ב-1514, הסולטאן סלים הראשון כובש מידי הממלוכים את תבריז שזאת עירק, ומשתלט על כל מזרח אסיה.

       ב-1516, סלים הראשון כובש את א״י, סוריה ולבנון.

       וב-1517, סלים כובש את מצרים מידי הממלוכים, מביס את הממלוכים בשערי קהיר. באותם זמנים ארץ ישראל היתה נתיב המעבר לכיבוש                  מצרים ובמיוחד לקהיר שהיתה אז בירתה של המדינה הממלוכית.

 

       לאחר מותו של סלים ב-1520, סולימאן הראשון יורש את כסאו והופך לסולטאן האימפריה.

       סולימאן הראשון חולל מהפכה גדולה במבנה השלטון בכך ששינה את כל פני השלטון של האימפריה העות׳מאנית. בעקבות מהפיכה זו סולימאן        הראשון נקרא גם המחוקק.

       המהפיכה שחולל סולימאן נגעה בשלושה תחומים.

​

      תחום ראשון עסק בהקמת היררכיה של מוסדות ממשל ושלטון: 

       בראש ההיררכיה היתה האימפריה כאשר בראשה עמד הסולטאן.

       בדרג השני של ההיררכיה היתה הפרובינציה בכינויה העות׳מאני נקראת וילאט

       בדרג השלישי של ההיררכיה היה הסנג׳ק

       ובדרג הרביעי הנמוך בית את התימאר

       

        התחום השני עסק בהקמת הממסד הדתי המשפטי:

        ממסד זה היה מחולק לשלושה נושאים.

       נושא השיפוט – היה מורכב משופטים ראשיים וקאדים. השופטים והקאדים היו חורצים את דינם של הנתינים על בסיס ה״שריעה״ (ההלכה               המוסלמית) או ״הפיקה״ (שאלו היו הוראות המשפט המוסלמי).

        התחום השני היה נושא מתן חוות דעת הלכתית - חוות הדעת לא חייבה את השופטים אך היוותה הנחיה סמכותית.

        הנושא השלישי הושא ההוראה –שהכוונה היתה הוראה בתחום מוסדות ההשכלה התיכונית והגבוהה של האיסלאם.

​

        התחום השלישי עסק במנהל העות׳מאני אשר התחלק לשני אגפים:

       אגף הדיוואן האימפריאלי, אגף זה שימש כממשלה אשר בראשה עמד הווזיר הגדול.

       אגף הכספים, התחום החשוב ביותר נגע באדם אשר החזיק את ה״דפתר״, פנקס הכספים.

 

      בתקופתו סולימאן המפואר, בשנים 1520 – 1566, האימפריה היתה בשיא כוחה, שטחה השתרע על שלוש יבשות והיא הפכה למעצמה עולמית.

​

• עבור העות׳מאנים לארץ ישראל היו שתי נקודות בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה:

       1. ארץ ישראל שימשה מעבר יבשתי בין קונסטנטינופול לקהיר.​

       2. ארץ ישראל שימשה נתיב של השיירות של העולים לרגל מדמשק למכה.

​

• הפעילויות השלטוניות שעשו העות׳מאנים בארץ ישראל באותה תקופה היו:

       1. עריכת מפקדי אוכלוסין לצורך גביית כספים.

       2. עצירת החדירות של הבדווים.

       3. קידום תחבורה, מסחר וחקלאות.

       4. עידוד המשק המקומי ובמיוחד בירושלים. ​​​​​

​