אסעד אלעדם נתמנה לפחת דמשק אחרי מות אחיו. החזיק במשרתו כ - 13 שנים, 1744 - 1755.במהלך כהונתו בנה בניינים רבים ביניהם הארמונות בדמשק ובחומץ. היה ידוע כלא אוהב מלחמות אלא אהב את המנוחה והכסף. אסעד לא המשיך את מלחמות סולימאן בדאהר, במשך כל תקופת כהונתו לא היו התנגשויות בינו לבין דאהר.
בכל משך כהונתו של אסעד שררה איבה בינו לבין אחיו, סעד אלדין, שהיה פחה צידון. איבה זו בין הפחות, ובכך שפחה דמשק לא אהב מלחמות, אפשר לדאהר לחזק את שלטונו ולחזק ולהשתלט על עכו.
חיזוק ששלטונו של דאהר התבטא במספר פעולות:
1. כיבוש עכו, הפיכת עכו לעיר מבוצרת ולמרכז מסחרי גדול.
2. הריגת מחמד אלעלי, בעקבות חבירתו לסולימאן, פחת דמשק. את מחמד הרג בטבריה.
3. הריגת סעד אחיו בעקבות הסיוע שנתן לסולימאן. הריגתו של סעד בוצעה על ידי עות׳מאן בנו. ענת׳מאן הלך לדודו שישב בדיר חנא, העמיד פנים כאילו הוא שונא את דאהר ורוצה למרוד בו. בלילה קם וחנק את סעד תוך כדי שינה. דאהר הפיץ את השמועה כי אחיו מת מעקיצת נחש.
דאהר הבטיח לבנו כי בעקבות מעשה זה יקבל את מחוז שפרעם.
4. הכאת בני צאקר וזאת גם כן בעקבות הסיוע לסולימאן פחת צידון.
מחמד היה בנו של עלי, בתחילת המאה ה-18 נפרד עלי מאחיו עמר, אביו של דאהר, והתיישב בדאמון בעמק עכו. עלי חכר מפחה צידון את כל הסביבה של עמק עכו.
לאחר מותו של עלי ירש בנו מחמד את השלטון וסיפח לעצמו גם את שפרעם.
לאחר הריגתו של מחמד קיבל דאהר מידי פחה צידון את ארצו של מחמד.